ממלכת בני האדם, בסנסקריט – Manusya, היא אחד משלושת העולמות העליונים שבגלגל, וכמו ממלכת האלים וממלכת יריבי האלים, מגיעים אליה כתוצאה מצבירת קארמה טובה.
לפי הבודהיזם ממלכת בני האדם נחשבת לממלכה הכי טובה להיוולד בה כדי להשיג שחרור רוחני. יש בה איזון נכון בין סבל להנאה שמאפשר לימוד והתפתחות רוחנית. יש בה רמת סבל שמעוררת אמביציה לשינוי, ויש בה גם מספיק משאבים כדי לא לשקוע רק בהישרדות כמו בממלכת החיות, או בסבל גדול מידי כמו בממלכת הגהינום ובממלכת הרוחות הרעבות.
לא כל מי שנולד כאן זוכה לאיזון הזה. יש בני אדם שנולדו לעוני והם רק עסוקים בלהשיג את הארוחה הבאה (כמו בממלכת החיות). יש כאלו שנולדו לתוך עבדות ושעבוד (כמו בממלכת הגהינום), או כאלו שחוו טראומות קשות שגורמות להם להיסגר בתוך עצמם (כמו בממלכת הרוחות הרעבות).
יש מי שנולדו לחיים עשירים ונהנתנים, ובדומה לממלכת האלים ויריבי האלים הם חופשיים לבחור ללמוד ולהתפתח אבל אין להם כל כך עניין או מוטיבציה לזה, או שהם עסוקים בשימור המצב שלהם וחיים באשליה שזה יישאר ככה לנצח.
מנקודת המבט הבודהיסטית, להיוולד בממלכת בני האדם ושלא יהיה עניין בלימוד הרוחני ורצון להשתחרר מהסמסרה - ממעגל הלידה והמוות ולהגיע להארה, נחשב לבזבוז של החיים האנושיים. מבחינת הבודהיזם, הקיום בגוף האנושי הוא יקר ערך, יש לנו אותו עכשיו ואנחנו לא יודעים מתי זה יגמר, ולכן אין לקחת את הקיום הזה כבני אדם כמובן מאליו או להגיד "אני עוד צעיר ובריא" ולא לנצל את החיים שלנו כדי להשתחרר מהגלגל.
ממלכת בני האדם היא סוג של מיקס של כל שאר הממלכות. היא מכילה בתוכה את כל הממלכות האחרות – את כל מצבי התודעה האלו - אבל במינון יחסי, כזה שלא משתלט על התודעה.
הקיום האנושי רווי בהתנסויות מייצגות של שאר הממלכות אבל במידה ובאיזון שמאפשרים טיפוח מודעות, התפתחות וסינתזה של מצבי התודעה האלה ככה שאפשר להשתחרר מהם. מילת המפתח של הממלכה הזאת היא איזון.
אחד ההיבטים התודעתיים המרכזיים שמאפיינים את ממלכת בני האדם הוא הנטייה להיצמד למה שנעים ועושה טוב ולנסות להתרחק ממה שמכאיב ולא נעים. באופן טבעי אנחנו רוצים שיהיה לנו טוב ולא רוצים לסבול, ולכן אנחנו נוטים להיצמד למה שנעים ולנסות להתרחק ממה שגורם לנו סבל.
אם ניזכר לרגע בשלושת החיות שבמרכז הגלגל שנקראות גם "שלושת הרעלים", נראה שהן מייצגות שלוש תנועות ראשוניות בתודעה: נעים, לא נעים, ונטרלי.
אל מה שנעים אנחנו נוטים להיצמד וזה מיוצג ע"י התרנגול שמסמל היצמדות והשתוקקות.
ממה שלא נעים אנחנו מנסים להתרחק וזה מיוצג ע"י הנחש שמסמל סלידה ואיבה.
כלפי מה שנטרלי אנחנו נוטים להגיב באדישות שמולידה בערות והתעלמות, וזה מיוצג ע"י החזיר.
שלושת התנועות האלה שמתרחשות בתודעה מולידות בתוכנו את תחושת ה"אני" שלנו. את תחושת
ה – I me and mine, ואז לדוגמא – התחושה של הכאב בברך הופכת ל"כואבת לי הברך".
הגלגל כולו והממלכות שבו הם תולדה של התנועות הראשוניות האלה בתודעה. לא סתם הבודהיזם מתייחס אליהן כשלושת הרעלים.
בממלכות התחתונות שבגלגל רמת הסבל היא גדולה מאוד באופן שמשתלט על התודעה וסוגר אותה. בממלכות העליונות רמת ההנאה מובילה לניתוק והירדמות תודעתית ולאובדן מוטיבציה ללימוד והתפתחות רוחנית. רק בממלכת בני האדם יש איזון נכון בין סבל להנאה שכאמור מבחינת הבודהיזם הוא אידיאלי על מנת להשיג שחרור.
ככה שאפשר לראות שאנחנו יכולים לפגוש בכל מצבי התודעה של הממלכות בקיום שלנו כבני אדם מבלי שהם יהפכו ממש לממלכות בפני עצמן. כבני אדם יש לנו איזון טוב בין סבל למשאבים ומספיק מרחב תודעתי שמאפשר לנו את ההזדמנות לראות שמצבי התודעה האלו חולפים וחסרי קביעות.
ככה שאם אמרנו שמילת המפתח של הממלכה הזאת היא איזון, אז האתגר שלנו בממלכה הזאת הוא להבין ולקבל שאלו חוויות מתחלפות ומשתנות וללמוד לא להיצמד אליהן ולא לזהות את עצמינו איתן.
אחד ההיבטים המרכזיים שמאפיינים את המצב התודעתי של ממלכת בני האדם הוא התחושה של "אם רק היה לי....... אז אהיה מאושר". זאת תחושה שכולנו מכירים והיא אולי יכולה לייצג את הסטייט אוף מיינד של הממלכה הזאת. כאמור – זאת גם האשליה של הממלכה הזאת.
אני רוצה להציע שלושה דימויים שעולים בי כשאני חושב על ממלכת בני האדם והסמליות שלה בחיים שלנו: הדימוי הראשון הוא עפיפון – שבזכות החוט שלו שמעגן אותו לקרקע מתאפשר גם המעוף שלו בשמיים. העפיפון מתקיים בתוך המתח העדין שמאזן בין האדמה לשמיים. בין גוף למחשבה. בין חומר לרוח.
עפיפון ללא רוח נותר מוטל על הקרקע ולא יכול להגשים את היעוד שלו.
עפיפון שנוסק אל השמיים בלי החוט המחובר לקרקע עלול למצוא את עצמו מהר מאוד "משתגע" מרוחות השמיים ומתרסק. נחוץ איזון נכון.
הדימוי השני הוא עץ – שהשורשים שלו שנטועים עמוק באדמה מעניקים לו את ההזנה והיציבות שמאפשרים לצמרת שלו לצמוח לשמיים.
והדימוי השלישי הוא עיט – שמבנה העדשה של העין שלו מאפשר מבט פנורמי שרואה את התמונה הרחבה, יחד עם מבט ממוקד עם רזולוציה גבוהה שמסוגל להבחין במכרסם הקטן שמגיח מהמאורה בו זמנית.
תנו לעצמכם רגע לחוש את הדימויים האלה, להרגיש אותם, ולראות מה הם מעירים בכם.
אני חושב על משנתו הפסיכולוגית של קרל גוסטב יונג, שמדגישה את החשיבות של אגו חזק, מרכז אישיות איתן, שיכול לשאת את המפגש עם חומרי הצל ועם חומרי הלא מודע מבלי להתפרק או להשתגע, ודרך זה לאפשר את ההתפתחות של האדם השלם – זה שגם האור וגם הצל, גם הגבוה וגם הנמוך, גם גם העדן וגם השאול, יכולים לחיות בו ביחד מבלי שהוא יתפצל, ויפצל.
כאמור, כל הממלכות מתקיימות בנו כבני אדם, אבל בעצימות כזאת שלא משתלטת באופן מוחלט על התודעה, ולכן מאפשרת צמיחה והתפתחות.
כולנו נולדים עם מנגנוני הגנה פסיכולוגיים כמו ניתוק, הדחקה, הכחשה, אינטלקטואליזציה, רציונליזציה, וכו', והם שם כדי להגן עלינו כשצריך - בעיקר בילדות שלנו כשעוד לא פיתחנו עצמי מגובש מספיק ומנגנונים נפשיים משוכללים יותר.
אפילו לתהליכי ביקורת פנימיים וענישה עצמית כמו בממלכת הגיהנום יש היבט הגנתי.
באופן כללי, כשמנגנון הגנה הופך לכרוני - כלומר הוא מופעל באופן תמידי והופך נוקשה עד שהוא משתלט על האישיות – הוא זוכה בהגדרה הפסיכיאטרית "הפרעת אישיות".
באותה אנלוגיה אפשר אולי להתייחס גם להיבטי התודעה של הממלכות שבתוכנו - כמה הן דומיננטיות בחיים שלנו, כמה הן גמישות, כמה משאבים יש לנו להתמודד איתן, כמה הן משתלטות על התודעה שלנו, זה מה שיקבע באיזה ממלכה נחיה, ואם נהיה שבויים בה או שנצליח להתפתח דרכה.
כשאני חושב על ממלכת בני האדם אני חושב למשל על מטופלים שחוזרים מטיול אחרי צבא ומחפשים את הכיוון שלהם בחיים. אני חושב על אנשים בתקופות מעבר בחיים שלהם שנובעות מהתפתחות פנימית ורצון לדייק את עצמם, על אנשים שמבקשים חיים יותר אותנטיים ולא לחיות ליד עצמם, או שמבקשים לא לוותר על החלומות שלהם ועל משאלות הלב שלהם.
אני חושב על מטופלים שמגיעים מתוך רצון במימוש והגשמה עצמית, ומבקשים שינוי בחיים.
אני חושב על מטופלים שמחפשים את הקול שלהם, הייחודי והאותנטי. אני חושב על מטופלים שמגיעים ב"משבר אמצע החיים" ומחפשים למצוא ולהעמיק את תחושת המשמעות בחיים שלהם או לחבור אל היעוד שלהם, על מטופלים שלומדים לפתח הקשבה לעצמם, לשמוע את קולה של ההכוונה הפנימית, ולגלות בתוכם את האומץ להתחבר ולהתמסר אליה.
מרבית המטופלים שמגיעים לקליניקה מתמודדים עם היבט כזה או אחר של הממלכות שבגלגל, אבל הוא היבט חלקי בתוכם, הוא לא כל מי שהם והם לא מזוהים רק איתו.
בטיפול אנחנו מנסים לזהות את החוזקות והמשאבים הפנימיים. אנחנו מנסים להתקרב ולהתחבר אל היכולות והכוחות של האדם, לפגוש בפצעים שהוא נושא בתוכו בדמות הסמלית של מי מהממלכות, ולהניח שם משהו שיאפשר שינוי וריפוי ככה שהאדם יוכל להשתחרר מהיבט כזה או אחר של הממלכות בתוכו ולצמוח דרכן.
ממלכת בני האדם היא ביטוי של איזון נכון בין משאבים לאתגרים, וקבלה של הכאב שבחיים לצד ההנאה שבהם באופן שמאפשר לתהליכי התפתחות וצמיחה טבעיים להתממש בנו.
הטיפול הפסיכותרפי מנסה לטפח את האיזון הזה ולאפשר לו את התנאים לצמיחה ככה שיסייע למטופל לממש את היכולת שלו להיות הוא עצמו, ולחיות את חייו באופן מלא, משמעותי, ושייך לעולם.
“And so it is, that both the devil and the angelic spirits present us with objects of desire to awaken our power of choice" - Rumi
Comments